ורד נ' הראל בע"מ - חברה לבטוח

פסק דין

גב' יעל ורד (להלן:"התובעת") ילידת 1986 הייתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 28.02.06.

התובעת נהגה ברכב בעל מ.ר 39-680-04 בדרכה מצומת מכבים-רעות לכיוון מתקן אדם, והתנגשה במשאית (להלן:"התאונה").

התובעת הועברה באמבולנס של מד"א אל בית החולים תל-השומר כאשר היא בהכרה מלאה, ולאחר שנבדקה שוחררה לביתה באותו היום עם המלצה לביקורת במרפאה אורטופדית.

ביום 15.03.11 הודתה הנתבעת בחבותה לתאונה ומשכך הדיון בתיק זה מתרכז בשאלת גובה הנזק בלבד.

בתאריך 06.09.11 נערך דיון בפני בו הצעתי לצדדים את סיומו של ההליך בדרך של פשרה. משלא הצלחתי בכך לא היה מנוס מלקבוע התיק להוכחות ולהכריע את התיק לפי הכלל של "ייקוב הדין את ההר" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ו עמוד ב).

משכך נתתי הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע להוכחות ליום 01.05.11.

באותו יום העידו התובעת ומר יניר ג'יבלי וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה בתום הבאת הראיות.

הנכות הרפואית

בהסכמת הצדדים מונה ד"ר גרינטל ארנן, מומחה לכירורגיה אורטופדית כמומחה רפואי מוסכם. בחוות דעתו קבע המומחה כי לתובעת נותרה נכות אורטופדית צמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעור 5% "המתבטאת כתלונות כאב קבועות בצוואר וגב עליון מלווים בהגבלה בחלק ממישורי התנועה של עמוד השדרה הצווארי".

ב"כ התובעת המלומד מאמץ את מסקנות המומחה ומבקש כי בית המשפט יקבע כי עדותה של התובעת אודות מגבלותיה לא נסתרו. ב"כ הנתבעת המלומדת טענה בסיכומיה כי על בית המשפט להתייחס לחוות דעתו של המומחה כולה ולא רק למסקנותיו, וכי דעת המומחה בכל הנוגע לפרשנות תקנות המוסד לביטוח לאומי, אינה טובה מזו ואף אינה עדיפה על זו של בית המשפט. לטענת ב"כ הנתבעת המלומדת ממרבית המסמכים הרפואיים עליהם הסתמך המומחה בכתיבת חוות דעתו עולה כי אין לתובעת הגבלה בתנועות הצוואר כלל: כך לדוגמא בחדר המיון בתל השומר התובעת התלוננה על כאבים בגב עליון ותחתון אך כל הצילומים היו תקינים ונמצאה רגישות בשורש כף היד ופצע שיטחי בברך- מימצאים אשר לא בגינם נקבעה הנכות, עוד נטען כי במסמך רפואי מיום 28.08.06 (מספר 9 בתיק מוצגי התביעה) נכתב בממצאים כי תנועתיות צוואר וגב עליון תקינה. באותו מסמך קובע סא"ל ד"ר זהר מפקד מכון הפיזיותרפיה כי אין מקום להמשך טיפול במכון. עוד נטען כי במסמך רפואי מיום 12.05.08 עולה מחלק הממצאים כי ע"ש צווארי ללא הגבלה בתנועותיו.

בחוות דעתו מפרט המומחה כי קיימות 6 תנועות עמוד שדרה, ומצא כי לתובעת הגבלה מזערית עד קלה ב-2 מתוכן. לכן מבקשת ב"כ הנתבעת המלומדת שבית המשפט לא יקבל את שיעור הנכות כפי שנקבע ע"י המומחה משום שככל שקיימת הגבלה הרי שהיא בפחות ממחצית מהתנועות ובנוסף לנטען בעניין התיעוד הרפואי הרי שיש לקבוע נכות רפואית בשיעור של 2.5% בהתאמה לבדיקה.

ככלל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, ובכלל זה גם חוות דעתו של מומחה רפואי, אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות לפני בית המשפט, ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו (ע"א 311/66 נחמיאס נ' לקט קואופרטיב לאיסוף נייר פסולת, בעמ' 50; ע"א 123/79, 124 מדינת ישראל נ' קמינר ואח' , בעמ' 621-622; ע"א 675/77 אלטשולר נ' נציב המים, בעמ' 737; ע"א 409/84 מדינת ישראל ואח' נ' שגב ואח' וערעור שכנגד בעמ' 710-711).

לדידי לאחר שעברתי שוב על חוות דעת המומחה, על המסמכים הרפואיים ועל עדותה של התובעת אני קובע כי יש צדק בטענות ב"כ הנתבעת המלומדת.

משמצא המומחה הגבלה קלה רק ב-2 מתוך 6 תנועות עמוד השדרה ולאור חוסר העקביות בתיעוד הרפואי, אני קובע כי נכותה הרפואית של התובעת תעמוד בשיעור 3.33%.

הנכות התפקודית

ב"כ התובעת המלומד טען בסיכומיו כי התובעת מספרת על כך שהכאבים מפריעים לה בתפקודי היום יום : כאב ולחץ באזור השכמות והצוואר הגורם לקושי לשבת זמן רב מול צג המחשב ובשל העובדה כי מרבית יום עבודתה של התובעת מורכב מישיבה מול מחשב התובעת נאלצת לבצע הפוגות במהלך יום העבודה שקוטעות את עבודתה ואת חוט מחשבתה. התובעת גם מספרת על הקושי להירדם, עוד נטען כי העובדה שהתובעת מטופלת למעלה מ-5 שנים מאז התאונה בטיפולים רפואיים מוכיח את סבלה וע"כ סבור ב"כ התובעת המלומד כי נכותה התפקודית של התובעת משמעותית הרבה יותר מאשר נכותה התפקודית וע"כ מבקש מבית המשפט לקבוע נכותה התפקודית בשיעור של 10%.

ב"כ הנתבעת המלומדת טוענת כי לשיעור נכות רפואית נמוכה כשל התובעת אין כלל השלכות תפקודיות, שכן אין מחלוקת שהתובעת לאחר ששבה לעבודה לא נעדרה ממנה במשך השנים שחלפו ועד היום. יתר על כן, אחרי התאונה התובעת עברה קורס קצינות שארך מספר חודשים ודרש פעילות גופנית מאומצת. התובעת הודתה כי הפרופיל בצבא לא השתנה גם לא באופן זמני. התובעת גם סיימה תואר שני במהלך שירותה הצבאי כך שמהלך חייה של התובעת לאחר התאונה מלמד על פעילות מעבר לפעילות ממוצעת וסבירה.

על הנכות התפקודית כתב כב' השופט ת' אור בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח', פד"י נ"ב (3) 792, 799. כך:

"בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי, כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל – תשקף, בדרך-כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו תשקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך, לעיתים, הנכות התפקודית – דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו, אינה זהה לנכות הרפואית. נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה.